תפרחת הצמח בולטת למרחוק בצבע כחול-עמוק. מרבדים גדולים מתורמוס ההרים מצויים בהרים. תורמוס ההרים גדל באדמות "כבדות", המכילות אבן גיר כמו טרה רוסה ורנדזינה, שאר מיני התורמוס גדלים באדמות חסרות גיר[3]. תורמוס ההרים פורח בישראל בחודשים פברואר עד אפריל.

תורמוס ההרים שונה משאר מיני התורמוס בצבע הפרחים שלו שהוא כחול-כהה (לעיתים בגוון סגול) לעומת לילך-בהיר  בתורמוס ארצישראלי ולבן עד לילך-כחלחל בתורמוס תרבותי. אם מסתכלים מקרוב על הפרחים, אזי ניתן  לראות כי בפרחים שטרם בוקרו והם זמינים להאבקה, במרכז המפרש כתם לבן, היוצר שבירת צבע על הרקע הכחול[4].

• הבדל נוסף הוא בגודל הפרי: רוחב התרמיל מגיע עד ל-2 ס"מ, לעומת 4 עד 6 ס"מ  בקירוב אצל המינים האחרים[5]. פריחתו מתחילה מעט מאוחר יותר, בחודש מרץ.

• העלים מאוצבעים בעלי שמונה אונות.

התורמוס נמנה עם הצמחים האכילים המעטים בישראל. אוכלים את הזרעים שאמנם מכילים אלקלואידים רעילים, ובראשם הלופינין, המסיס במים. לכן נדרש להשרות את הזרעים במים  רותחים מספר פעמים (תוך החלפת המים) על מנת שיהפכו לאכילים. לאחר מכן קולים  את הזרעים במחבת עם מעט מים, ממליחים, אפשר גם לתבל בלימון וכמון. יש  הנוהגים לטחון את הזרעים המעובדים ולערבב אותם עם קמח חיטה או דוחן ליצירת  לחם. [6]

סביבת גידולו היא בבתה, יחד עם בני שיח, שגובהם 25 עד 40 ס"מ, בשילוב עם צמחים עשבוניים - חברת הסירה הקוצנית ואחרים (ראו תמונה למטה). תורמוס ההרים גדל בהרים אך גם בצפון ארץ ישראל: הבקעה הצפונית, השפלה הצפונית ובעמק יזרעאל[7].

את משטחי הפריחה שלו ניתן לראות בתל שוכה שבעמק האלה, סמוך לארמון הנציב בירושלים, בתל קטרה שליד גדרה, בגבעת המורה, בנחל תבור, בצפון הגולן (מדרום להר אביטל) ולאורך כביש 70 (ואדי מילֶק) (בעיקר בין בת שלמה לאליקים)[4].

בגלל יופיים פרחי תורמוס ההרים נשתלים גם בגינות[8].